כרתי על שולחן ערוך יורה דעה כ״א

1 שניהם וכו' ואם יש צורך כגון אוזא דמסמס קועי' דמא לכ"ע מותר לשחוט הקנה ולהניח הושט שלם לבודקו אח"כ ועיין לקמן סי' ל"ג שכתבתי אווזת שמלעיטין ושכיח שחין בושט שיכול בעל נפש להחמיר לשחוט קנה לבד כדי שיכול לבדוק אח"כ ושט ולא יהי' שחוט במקום השחין

2 רוב אחד היינו רוב של כל חלל הקנה כי הטבעתי' בקנה זולת טבעת גדול' אין מקיפין כל קנה ולכן צריך רוב קנה ועיין ריש סי' ך' מ"ש בזה פלתי.

3 ורוב שני' וכו' ואם נשחט רוב קנה ובושט כל עור החיצון וקצת מפנימי לא הוי רוב וטריפה ועיין פלתי שהבאתי ראי' ע"כ:

4 אפי' כחוט השערה והט"ז והפר"ח הן החמירו ודאי לדינא חוט השערה סגי אבל להחמיר כי בקל יפול בו הטעות לא סגי בזה במדידה רק בעינן רוב הנראה לעיני'. ונראה אף להנך דסברי דסגי ברוב כל דהו אם לא בדק הסימני' תיכף בלי הפסק זמן אחר שחיטה רק המתין רגע רגעים ומצ' רק כדי חוט שער ודאי טריפ' דכל שהוא כי האי יכול לבא בקל ע"י פרכוס והיא שכיח ותלינן בדבר המצוי.

5 כגון שהתחיל וכו' הך דהכא וכן בסעיף אחר זה כקולמס הכל באופן דלא ישהה כלל אפילו שהי' כל שהוא דשהיה מטריפין בכל דהוא ש"ך וט"ז.

6 וידוע שלא ניקב ושט. ודעת הש"ך אפי' לדידן והט"ז דעתו דלדידן לא שייך דאין אנו בקיאין בבדיקה ונראה דאם עשה קנה פגום ביד יש לחוש אבל אם חצי קנה פגום ע"י חולי מהכ"ת להחזיק ריעות' לושט וכשר: